לגור על הרחוב - אפשרי וגם טוב!

פוסט שהעלה ערן בערסיטקטורה בשם לגור בקו - הבניין משך את תשומת ליבי. ריבוי התגובות מצביע על מחלוקת רצינית בעניין בינוי למגורים בקו 0 ברחובות עירוניים. רציתי להתייחס...

לדעתי, יש כאן ניסיון יפה להתמודד עם הבעיה הקיימת של חוסר ב"עירוניות" בעיר. בתים מנותקים ממפלס הרחוב שהוא עורק החיים של העיר.

אני חושב שיש המון בטענה של "פיתוח מגדיר רחוב" בקו 0. בהמשך להרצאה של נעמה מליס שפעם דיברה על חשיבותו העצומה של המרחב הסמי-ציבורי החצי פורמלי בין הרחוב לבין הכניסה לבנייני המגורים - דווקא בקו 1 או 2 :)

אני מסכים עם ההצעה המהותית של אליאב להוספת מסחר במפלס הרחוב בקומה הראשונה. המסחר הוא זה שמושך אנשים ומביא לאופי העירוני של הולכים ושבים. דבר זה ישפר גם את תחושת הביטחון ברחוב ועשויה להפחית את מפגעי הוונדליזם שנובעים מחוסר "פיקוח ציבורי" והיעדר "עיניים ברחוב". ברחוב משמעותי כמו משה דיין זה אפילו יותר מתבקש ומאפשר גם עירוב שימושים, שכמובן צריך לעשות בזהירות.

גם המעברים והקשר בין העורף לחזית הם חשובים ועל כך כבר כתבו רבים בהשראת ג'יין ג'ייקובס - למשל יודן ואליאב.

והערה אחרונה - נכון, לגור על הרחוב עשוי להיות לא נעים בעבור חלק מהכותבים פה. אבל, זה עשויי להיות מעניין עבור אחרים וזוהי גם אפשרות ליצירת יחידות דיור ברות-השגה שיהיו מיועדות, כן !מיועדות! לבעלי אמצעים מועטים יותר שמוכנים ואפילו מעוניינים בחיי הרחוב התוססים.

ציפוף עירוני בירושלים - עמדת הקואליציה לשימור הרי ירושלים

ציפוף עירוני הוא הסלוגן העיקרי של המדיניות הארצית. למרות זאת, אנו עדים חדשות לבקרים לניסיונות פוליטיים במהותם המנסים לנגח את המדיניות הארצית - מדיניות פיתוח ארוכת טווח שאושרה על-ידי מדינת ישראל. דוגמאות לכך כוללות את קידום התכנון ואישורם של הישובים הקטנים יחסית ניצנית, מרשם, חזן , הרי עדן, מיכל, חרוב ויששכר ואף ערים שלמות כגון כסיף וחריש.

עמדת פורום ה- 15 של הערים הגדולות בישראל היא כי כל הקמה של יישוב חדש - איננה יכולה להיות אקולוגית. ארגוני הסביבה מתנגדים ליישובים אלו בשל הפגיעה בשטחים הפתוחים ובשל הדרישה להשקעה תקציבית גדולה בפיתוח התשתיות של יישובים אלו במקום להשקיע את התקציבים בציפוף וחיזוק הערים הקיימות. כולנו תומכים בתכנון וחשיבה ארוכת טווח ומקטרים על הניהול קצר הרואי המתקיים במחוזותינו (הפוליטיים) - פה הנזק הוא לדיראון עולם.

מצורפת מצגת הממחישה היטב את נושא הציפוף העירוני וההשלכות שנובעות מפיתוח הרחבת יישובים - במקרה זה מדובר במאבק שניהלו ארגוני הסביבה ונוספים תחת "הקואליציה לשימור הרי ירושלים" - כנגד תכנית הרחבת העיר מערבה - "תכנית ספדי".

מצגת ציפוף עירוני בירושלים הקואלציה לשימור הרי ירושלים

View more documents from אורבניקה - התעוררות עירונית Urbanica - Urban Awakening.

המצגת שונתה במקצת בכדי להתאימה להצגתה פה. את המצגת המקורית ניתן למצוא באתר ירושלים בת-קיימא.

רק בכדי להזכיר - תכנית ספדי נדחתה על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובניה. עם זאת, הרוח הגבית להקמתם של יישובים חדשים נוספים עדיין נושבת בחוזקה.

תגובה להתייחסות: תרגיל בהרס ובנייה

מצאתי לנכון לפרסם התייחסות מפורטת שלי לפוסט של יאיר בנושא תרגיל בהרס ובנייה בבלוג המעולה שלו - Planning Jerusalem.

והרי ההתייחסות:

לכבישים יש גם תועלות שבאופן נוח אתה מתעלם מהם. הם מאפשרים העברת סחורות ובכלל גם אנשים ממקום למקום. הם מייצרים גם תועלות כלכליות - אפשרות לעבודה ואספקת השירותים.
עם זאת, אני מסכים ותומך בעמדה שגורסת בקידום התח"צ וצמצום השימוש הנרחב בכבישים בעבור רכבים פרטיים. נת"צים, נת"צים ושוב נת"צים (ואם אפשר גם נתיב בעבור משאיות - כן כן, משאיות כבדות בדרך לירושלים!) על חשבון הרכב הפרטי.

ועוד הערה קטנה לגבי מרכז כלל והרעיון להרוס אותו ולבנות אותו מחדש - מהו המכפיל שיאפשר את ההריסה והבנייה מחדש? איזה גודל של מפלצת תתקבל שם? אני מניח שללא תכנון ועיצוב מדוקדק עד כל פרט אחרון, כל דבר שלא יבוא במקומו יחרוג מקנה המידה האנושי.

מהגרי עבודה והאתגר התל-אביבי

היום בלילה פורסמו ברחבי העיר כרזות שאולי כבר ראיתם בעיתונים. פוסטרים שבהם ילדים ממוצא "אחר", ילדים של מהגרי עבודה בתמונות פספורט שעליהם החותמת "Deported" (מגורש). הכרזות הן ככל הנראה חלק ממאבק על זכויות האזרח של מהגרי העבודה הללו - "העובדים הזרים".

בזמנו, במסגרת קורס מבוא בלימודים שלי שעסק בחברה בישראל, הזדמן לי לקרוא לסכם ולהציג את מאמרם של יצחק שנל ואלכסנדר מיכאל. מצורפת המצגת שהכנתי לצורך ההצגה לעיונכם:

מדיניות עירונית ומהגרי עבודה

View more documents from Jonathan Heyman.

בקצרה,

• המאמר מציג את הסיבות להגירת העבודה בעולם החדש ואת הביטוי לתופעה מבחינת הערים בדגש על ישראל ותל-אביב.
• המחקר גם בדק את המדיניות בנושא הגירת עבודה במספר ערים אירופאיות בהן יש ריכוז גבוה של אוכלוסיות מהגרים ו/או מיעוטים אתניים וכן ניסה לסקור ולאפיין את המדיניות של עיריית ת"א-יפו בנושא.
• המחקר מסווג את המדיניות העירונית בנושא הגירת עבודה ל- 5 קבוצות עיקריות:
  

1. היעדר מדיניות
2. מדיניות של "עובדים זרים" - בהם מתעלמים מהם כמרכיב קבוע בנוף האנושי העירוני ומצפים מהם לעזוב לאחר זמן מה
3. מדיניות הטמעה - שבה מצופה מהעובדים הזרים להשתלב בתרבות הדומיננטית והיא פועלת להטמעת תרבות זו בקרבם
   
4. מדיניות פלורליסטית - שבה המדיניות העירונית מכוונת לאפשר מגוון של ביטויי תרבות, קבלת ולפעמים עידוד הבלטת השוני והייחודיות
5. מדיניות בין-תרבותית - שבה המדיניות העירונית מכוונת ליצור מכנה משותף תוך כיבוד השונות, יצירת גאווה עירונית ולכידות חברתית ובאמצעות בחינה מחודשת של הזהות העצמית של הקהילה המקומית ושל מהגרי העבודה כאחד.
   

• המאמר גם מתייחס ל- 4 תחומי מדיניות שמפורטים במצגת - התחום המינהלי-פוליטי, התחום הכלכלי-חברתי, התחום התרבותי-דתי והתחום המרחבי.

לפי המאמר מסתמן כי בישראל עד כאמצע שנות ה- 90 ניתן לסווג את הגישה של המדיניות העירונית בת"א-יפו כ"היעדר מדיניות" שלאחריה בסוף שנות ה-90 אומצה מדיניות של "עובדים זרים" וכאשר רק בסמוך לעת כתיבת המאמר (2002) ישנם ניצנים של הכרה בתופעה כתופעה קבועה הדורשת הגדרת מדיניות ברורה ומכוונת ובהתייחסות אל קהילת מהגרי העבודה כמנוף ופוטנציאל לשיקום עירוני וחברתי.

תופעת המחאה כנגד גירוש העובדים הזרים היא כתוצאה לדעתי ממדיניות הממשלה בנושא אשר מאפשרת את כניסתם ואשר איננה מתמודדת עם תופעת הגירת העבודה ברמה הלאומית כאפשרות למציאות קיימת. המדיניות הממשלתית אכן מעמידה את המדיניות העירונית בקונפליקט - מצד אחד המדינה לא מכירה בנוכחות קבועה, אך מצד שני הנוכחות היא כזו ויש להתייחס אליה בניהול העירוני היום-יומי ובהשלכות של המצאותן של תרבויות נוספות בעיר.

היום אנו עדים למצב הקשה של מהגרי העבודה, ילדיהם, את האזרחים שקשרו את עתידם עם עתיד המהגרים ואת המהגרים שקשרו את עתידם עם המדינה הזו כהחלטה. אני מאחל עתיד טוב לכולנו.