לאחרונה התבשרנו כי התחנה המרכזית בהרצליה תעבור ברובה לאזור מחוץ לעיר. ברכות לתושבי הרצליה שנאבקו והראו שאקטיביזם בנושאים התכנוניים העקרוניים בעיר יכול להשפיע!כידוע, תחנות מרכזיות מהוות מוקד לרעש, זיהום אוויר, עומסי תחבורה והם לרוב לא מקומות שנעים לשהות בהם או בסביבתן. בנוסף לכך, התחנות לרוב מתוכננות לצערנו מתוך תפיסה שגויה שמתייחסת לנוסעים כצרכנים למרכזי הקניות ש"מולבשים" על התחנות. כך, בירושלים ובתל-אביב אנו נאלצים לעבור מקומת ההגעה לקומת היציאה (או להפך) דרך עשרות חנויות או באסטות כי אולי בדיוק חשבנו לקנות איזה דיסק צרוב!
רגע... ומה עם הצרכים התחבורתיים? בתור נוסע, שמעוניין להחליף קווים או לצעוד מהתחנה אל היעד שלי - אני בכלל רוצה שירות Door to Door - אין לי צורך להכנס למבנה ענק ולבזבז בו אפילו 5 דק' בדרך ליציאה או לתחנה הבאה. אני רוצה לרדת מהאוטובוס/רכבת ולהגיע. לפחות בתחנות הישנות (ירושלים ות"א) כך זה היה - האם היה להם יותר שכל אז? אולי!
דניאל, חבר אורבניקה - התעוררות עירונית - מסביר כיצד הפכה התחנה המרכזית בת"א לפיל לבן, מנתח הסיבות לכך וגם מתייחס לעניין התחנה בהקשר לדו"ח שהופק בעקבות שיתוף הציבור בתכנית המתאר. בכלל, זה בלוג ששווה קריאה מעמיקה.
מוקדי תחבורה מפוזרים מחוץ לעיר כמו בחיפה, מאפשרים גישה נוחה מקו לקו ומעבר בין אמצעי תחבורה שונים ביעילות יחסית. נכון, גם בתחנת חוף הכרמל הרכבת רחוקה מדי מהמתחם של האוטובוסים וגם שם יש ריבוי מיותר של חנויות ומסחר. אבל לפחות זה חצי צעד בכיוון הנכון.
בכלל, קווים עורקיים וקווים מאספים (שאולי אפילו לא ממש צריכים להגיע או לצאת לחניון משמעותי), בתדירות מספיקה - מונעים את השימוש המיותר הזה ומאפשרים לנצל את הקרקע ובעיקר הזמן שלנו, ביעילות רבה יותר.
מצורפת תמונה להנאתכם מתוך אוסף התצלומים הלאומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה