פרופ' דניאל גת נוקט בלשון קצת צינית בפוסט שלו על דיור בהישג יד בבלוג "הרחובות שלנו" של עמותת מרחב. היו לי כמה דברים להגיד בנושא:
"דניאל, האם דיור בהישג יד הוא ביטוי מגונה? מדוע בערים אחרות בעולם ישנה מדיניות לקידום דיור בר-השגה כחלק מפרויקטי פיתוח שונים?
זה עניין של הצורך באיזון וגם של מדיניות רווחה מסויימת התומכת בזכות לדיור וקורת גג בעבור אנשים.
לדעתי, ת"א-יפו חייבת להתמודד עם השאלה של דיור בהישג יד במטרה לשמור על תפקוד העיר.
חלק ניכר מהמועסקים בת"א-יפו הם נותני שירותים. כעיר עולם (מדרגה בינונית) יש צורך של מנהיגי העיר להתמודד עם הצורך באספקת דיור בעבור מספקי השירותים. האם הפתרון הוא באמצעות דיור בפריפריה בעבור נותני השירותים והגדלת היוממות כתוצאה מכך?
בנוסף, חלק מייצרני התרבות הם דווקא הדור הצעיר יחסית, שעדיין לא התבסס כלכלית ואיננו יכול לעיתים להרשות לעצמו דיור בת"א-יפו מבלי לשעבד עצמו כלכלית. האם העיר מעוניינת להדיר את רגלי הסטודנטים והזוגות הצעירים? ירושלים מתמודדת עם שאלות אלו בדיוק בימים אלו.
וגם עולה באמת השאלה האם ניתן להוריד את מחירי הדיור בת"א-יפו באמצעות תהליכי התחדשות ופיתוח משמעותיים. האם ציפוף עירוני בכלל יכול לענות על הגדלת היצע הדיור ולהביא להורדת מחירים או שהפיתוח פירושו פגיעה בשטחים הפתוחים המועטים שנשארו בסביבות העיר?
ועוד שאלה, אולי באמת עדיף לחזק את הערים האחרות בראייה לאומית? כמה חבל שהיום עדיין קיימות אלטרנטיבות רבות לדיור צמוד קרקע זולל שטח בפריפריה שעדיין לא מצליחות דיו להביא לפיזור האוכלוסיה וליצירת יישובים שצפיפות המגורים בהן מייצרות מרחב כפרי/עירוני איכותי ויעיל מבחינת צריכת משאבים ואשר יכולים להתקיים לאורך זמן."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה