עידן שלח אליי לינק לכתבה של אביב לביא שמעדכן על דו”ח היקף פליטות גזי החממה בערים בישראל (תודה). בכתבה מצויינת העיר ת”א כעיר בעלת שיעור הפליטות הגדול ביותר לתושב. בכתבה מצויין כמובן כי התוצאות אינן מעידות בהכרח על כך שתושבי ת”א חיים באופן פחות ידידותי לסביבה ויש לציין כי יותר מכך, כי אין קשר בין כמות הפליטות לתושב לבין כמות הפליטות שמייצר תושב של עיר כלשהי בראייה אזורית.
העולם עובר תהליך של עיור (מעבר של אוכלוסיה מהאזורים הכפריים לעירוניים). עם זאת, גם הבעלות על רכב פרטי הולכת ועולה והשימוש בתחבורה ציבורית הולכת ויורדת.
תהליכי השינוי בבסיס הכלכלי של הערים והמדינות, מחקלאות לתעשייה, למסחר ושירותים מביאים עימם שינויים בדפוסי הפעילות העירונית ודפוסי שימושי הקרקע העירוניים.מודל ההתפתחות המטרופולינית (Berg 1987, 1989) מבוסס על “גל צמיחה מטרופולינית” ההולך ומתפשט מהמרכז לשוליים. מודל זה מתאר 4 שלבים עיקריים – עיור, פרבור, פיצול עירוני ועיור מחדש.
בבחינה של השינוי בדפוסי שימושי הקרקע במטרופולין ת”א נמצא כי לאורך השנים הגידול באוכלוסיית המטרופולין נדד מחלקה הפנימי (הגלעין) אל הטבעות הפנימית (שנות ה- 70’), התיכונה (בשנות ה- 80’) והחיצונית (בשנות ה- 90’) לפי סדר זה במעיין “גל צמיחה”. אם כך, ניתן לסכם כי שימושי הקרקע למגורים במטרופולין התפזרו. לאופי הפיתוח (דפוסי היישוב ואינטנסיביות הבנייה – רוויה או בלתי-רוויה) השלכה ניכרת על יעילות מערכות התשתית ובהן מערכות התחבורה הציבוריות. בין השאר נגזרת מכך מדיניות הפיתוח של ערים קומפקטיות.
שינויים מסוג זה ניכרים גם בענפי התעסוקה השונים. התעשייה המסורתית ושימושים הצורכים שטחי קרקע נרחבים (בעלי עתירות שטח) עברו תהליך דומה של ביזור. התעשייה המסורתית נפוצה אף מעבר לשולי הטבעת החיצונית בעוד והתעשייה עתירת הידע נפוצה מהמרכז לטבעת הפנימית ואף לטבעת התיכונה. השירותים העיסקיים והפיננסיים הולכים ומתרכזים בגלעין המטרופולין ובמרכז העסקים הראשי שלו על גבול הטבעת הפנימית.
דפוסי פיתוח אלו מביאים בין השאר לגידול בתופעת היוממות בדפוס רדיאלי מהחוץ כלפי פנים ולהפך. מצאי תשתיות התחבורה ומערכות הסעת ההמונים תלוי באופי הפיתוח כפי שתואר לעיל ובמידה ואיננו רווי דיו מייצר אי יעילות וחוסר כדאיות בהפעלת מערכות תחבורה ציבורית.
עקרון של פיתוח מוקדי תעסוקה נוספים (נקרא לו בשם “עיקרון הפיתוח ההדדי” או “המאזן”) עשוי לפזר את יעדי היוממות ולהגדיל את יעילות מערכות הסעת ההמונים הן אל ומהמרכז והן בין מוקדי התעסוקה הנוספים.
כשהתחלתי לכתוב רציתי להעלות ביקורת מסויימת על הכתבה ולהעלות שאלה שאינני יודע האם הדו”ח העמיק בה. הביקורת שמתייחסת להיבטי צדק סביבתי - לא רק היכן פולטים אלא גם מי פולט ומהיכן הוא מגיע (ועל חשבון מי). האם ייתכן כי דווקא היוממים ודיירי הפרברים (לאו דווקא הבלתי רוויים) אחראים לייצור של יותר גזי חממה לנפש?
תזכורת – לפני כשנה פורסם דו”ח מקינזי אשר קבע כי ניתן להפחית כ- 2/3 מסך פליטות גזי החממה באמצעות שימוש באמצעים טכניים (שימוש באנרגיה ממקורות אנרגיה מתחדשים ו/או נקיים יותר, שיפורים בטכנולוגיית ההנעה, בשיפור צריכת האנרגיה של מכשירי חשמל ובמערכות בקרה מתקדמות, בנייה ירוקה). הדו”ח קבע כי שינויים התנהגותיים (כגון חסכון, הגדלת היצע התחבורה הציבורית, גידול בשימוש באופניים והפחתה של צריכת בשר) עשויים לתרום רק כ- 8% נוספים. בתגובה אדם טבע ודין פרסמה דו”ח מטעמה בשם "התחזית בידיים שלנו" הנוגע בחשיבות בהשקעה במערכות תחבורה ציבוריות, בתשתיות הסעת המונים כחלק ממכלול האסטרטגיה להפחתת פליטות גזי חממה. ובהקשר זה, כדאי לקרוא את המאמר בנושא "ההתחממות הגלובלית והעיר: אתגרים והזדמנויות" ולעיין באתר ICLEI ובעקרונות מלבורן לפיתוח ערים מקיימות.
![header_right[1]](https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiXcYTGTd_ONV-MjLzXoq-uSoD9RlXAvTD-XvVkumnhcvIiMHzWQNqMW60gv3jRdO9yAtVyHUzJ2oLeUmYPwRTo2TthGtn_AAVT37-dNxqhvJTC2TH7LNrwBd52FCxRa9mLST1ka5vyxFk/s1600-h/header_right%5B1%5D%5B3%5D.gif "header_right[1]"){kind=small}
סוף סוף, כמה זמן חיכינו במגמה ובכלל למשרד התחבורה שייקח אחריות ויעמוד בהתחייבות שלו להקים מאגר מידע משולב של מפעילי התחבורה הציבורית בישראל.
ההחלטה התקבלה בסופו של תהליך ארוך שכלל:
אז... מה קורה עכשיו? מה השלב הבא שצריך לדעתכם לעשות? אולי להפגש ולדבר על איכויות השטח והפעילויות הרצויות לנו? אפרופו איכויות השטח...
אתמול התקיים סיור להכרת טבע עירוני בשכונה. את הסיור הובילה גלית סמואל מפורום תושבים למען טבע עירוני בת"א-יפו והשתתפו בו גם תושבי שכונות אחרות ופעילים בפורום הירוק בת"א-יפו.
הגיעו משתתפים רבים שנהנו לגלות את מגוון הצמחים המופלא שגדל בר בשטחים הבלתי מרוססים בשכונה (לפי סקר ראשוני של בוטנאי שתרם מזמנו לפעילות הפורום כ- 80 מינים שונים!). נדהמנו גם לגלות כמה מהם יכולים לשמש למאכל כגון החוביזה (חלמית על סוגיה), התודרה הסייגית, מרור הגינות, סרפד וגדילן מצוי... וגם להבין את החשיבות הרבה של הצמחייה העונתית הבלתי פורחת! מצורף קישור לרשימת הצמחים שהוזכרו בסיור.
מסתבר שקיים הסכם בין הפורום לאגף לשיפור פני העיר (שפ"ע) לפיו 3 שטחים ציבוריים נשארים בלתי מרוססים ולא עוברים כיסוח. שטחים אלו כוללים את חורשת רידינג, גן אבנר וחורשת כפר יונה (מסומנים באדום). כמו שאתם בוודאי יודעים לאור עובדה זו, ניתן לראות בשטחים אלו פרחי בר רבים ובהם למשל הפרגים המדהימים שמקשטים אותם בימים אלו.
במסגרת הסיור נשאלה השאלה - מה אנחנו יכולים לעשות בכדי לתרום לשמירה על צמחיית הבר שגדלה בשכונה ומשמשת בית גידול חשוב למיני בעלי חיים שונים וכמקור לאספקת שירותים טבעיים לאדם (האבקה, מזון, ספיחת מזהמים, ועוד)? אני בכל אופן, מתכוון לשלוח מכתב אל גורמים בעירייה לצורך יידוע שלהם לגבי הסיור וההנאה ששאבתי מלגלות את הטבע - כל כך קרוב! השתתפתם? התרשמתם?? - כתבו גם אתם לנבחרי הציבור ולבעלי התפקיד בעירייה!
אפרופו טבע עירוני... היום ראיתי קיפוד קטן מאחורי הארטגלס 5א בשיחים.
מחר ב- 9:00 תתחיל ההצגה של תכנית המתאר של ת"א-יפו לחברי הועדה המקומית. לפי סדר היום של הועדה, הדיון הנוכחי הוא אחד מלפחות 4-6 דיונים, ממרץ ועד יולי, שבהם תוצג התכנית ויתקבלו הערות. הדיונים נועדו בכדי שהועדה תוכל לגבש את עמדתה ולהחליט על החלופה הנבחרת. מוצע כי הועדה המקומית תחליט על הפקדת התכנית. בנוסף מוזכר כי במקביל צפוי להמשך תהליך שיתוף הציבור והצגת החלופה הנבחרת לבעלי העניין שלקחו חלק בתהליך. מצורף דו"ח 4.1 של תוכנית המתאר, המסכם את סדנאות שיתוף הציבור בשלב הערכת החלופות.
הועלתה שאלה לגבי השיקולים שנשקלו בעת החשיבה לגבי שטח מתאים להקמת הגינה. השאלה הועלתה בהיבט של התייחסות לערכי הטבע העירוני שקיים במקום. גלית סמואל מהפורום שלחה תמונות של פריחה צהובה (סביונים) יפיפיה במקום:בדיונים עלו שאלות והובעו התייחסויות שונות. להלן לקט קצרצר מבלי להזכיר שמות היות וזה איננו רלוונטי והיות והטיעונים כולם לגיטימיים:
מרתק נכון?! לדעתי זה רעיון טוב לחשוף את כל הפעילים לדיון וללבטים בהקשר לבחירת מיקום הגינה ויש לנו (ולעיריית ת"א-יפו) המון מה ללמוד מהתהליך. אני חושב שממש כדאי לעשות סיכום של הדברים, להשוות בין היתרונות והחסרונות של השטחים שנבחנו ולהפיק "מסמך הסכמות" שבו יוסבר מדוע דווקא שטח זה נבחר וישרת הן אותנו התושבים והן את העירייה. אני חושב שמסמך כזה יכול לסייע ולשמש כדוגמא במסגרת הנוהל שגובש ע"י עיריית ת"א-יפו לעבודה מול פעילי גינות קהילה.
הפגישה היתה מעניינת ונכחו כ- 15 איש. לימור בייגל, רכזת גינות הקהילה מטעם עיריית ת"א-יפו הציגה את הנושא.
כרגע הפגישה הבאה נקבעה ליום ו' הקרוב בשעה 12:00 בגינה. נוכח הגשם הצפוי, אנחנו בוחנים אפשרות להתארח בביה"ס או במתנ"ס בשכונה במקום. במסגרת הפגישה אנו צפויים לעבור בבתים השכנים ולספר להם על הגינה ולהזמין אותם להצטרף ולחלק פליירים במידה ולא יהיו אנשים בבית.
איזה כיף להתרגש איתכם!
הכנס ייערך במקביל בירושלים, באר-שבע, חיפה ותל אביב-יפו. חלק מההתנגדות של המטה נובעת מההליכים הבלתי שקופים בעליל לקידום החוק החדש וחלקה בעקבות הפגיעה הסביבתית והגדלת הפערים החברתיים שנובעים מהסרת מגבלות תכנוניות קיימות על הרשויות המקומיות (שמקבלות סמכויות רבות יותר) והמצרף עם הרפורמה של הפרטת הקרקעות והרפורמה של פיתוח התשתיות שביבי מרבה לציין.
עבדיכם הנאמן עדיין לא הגיע לעבור על תזכיר החוק במלואו... עמכם הסליחה.
 |
 |
 |
 |
מצרף תמונה של צאלון פורח שתדעו מה הפסדנו:
ככל הנראה ישנה תמיכה של מנהלת בית הספר בפרויקט והיא רואה בו הזדמנות ללימוד ועשייה בתחומי הגינון, הביולוגיה, הטבע העירוני והסביבה. כמו-כן, זוהי הזדמנות נהדרת לפרויקט קהילתי משותף בו בית הספר מהווה גורם מוביל. לפי הבנתי, הגרעין הקשה והיוזמה הם של הורים לתלמידים בבית הספר. בנוסף לתמיכה הצפויה מהעירייה ומהמשתלה העירונית, בית הספר מוכן גם ככל הנראה לסייע באמצעות משאבים נוספים מעבר למשאב האנושי!
עודפי חפירה ומילוי מהווים פעמים רבות מפגע נופי-סביבתי. כמו-כן, חומרים אלו עשויים לשמש חומר גלם לתעשיות שונות ולמזער את הצורך בכרייה וחציבה שגם להן השפעות סביבתיות ניכרות. במחוז צפון נוהגים לדרוש איזון בין עודפי עפר מפרויקטים על-ידי שימוש בהם בפרויקטים הנדרשים לעודפים לצרכי מילוי. כל פרויקט צריך להוכיח שהוא איזן את עצמו באמצעות "בנק" שמנהל רישום.
תמ"א (תכנית מתאר ארצית) 40 - "תת הקרקע":
